Juan López
במאמר פורץ דרך שפורסם ב-Science Robotics, שלושה מומחים מעולמות שונים בודקים היבט עמוק של חיי האדם: תחושת העצמיות. תפיסה מולדת זו, שמעצב את זהותנו ואת האינטראקציות שלנו, מפעמת באורח עמוק בקיומנו הפיזי ובמעורבותנו החברתית.
החוקרים מציעים מתודולוגיה מרתקת שבה רובוטים יכולים לשרת שתי פונקציות: כנציגים מוחשיים של העצמי וככלי ניסוי חדשניים עבור מחקרי פסיכולוגיה. באמצעות תכנות רובוטים לחקות את התהליכים הקוגניטיביים שמאפיינים את מודעות העצמית האנושית, החוקרים שואפים להשיג תובנות יקרות ערך בנושא זה המורכב.
העבודה המשותפת כוללת את אגניישקה ויקובסקה, טוני פרסקוט וקאי ווגלי, המדגישים את הטבע השזור של גוף ועצמי בקוגניציה האנושית. חקירתם בתחום הרובוטיקה אינה רק מכוונת לדימוי התנהגויות דמויות-אדם אלא גם חקירה אם בוטים יכולים לעורר הכרה חברתית אמיתית בין אנשים.
בנוסף, ישנו דגש על פיתוח מערכות זיכרון מתקדמות ברובוטים המדמות את זיכרון האוטוביוגרפי האנושי. מחקר זה עשוי להשפיע על הבנת המודעות העצמית ואת האתגרים הכרוכים בה בהקשרים שקשורים להפרעות נפשיות כמו שיגעון דו-קוטבי או אוטיזם.
על ידי ניסוי בשטח לא נודע זה, מחברים שואפים לחשוף את המרכיבים הבסיסיים המהווים את תחושת העצמיות האנושית, ועל ידי כך ליצור נתיבים חדשים למחקר פסיכולוגי. ההשלכות של מצפיהם עשויות לעצב מחדש את ההבנה שלנו של רובוטיקה וקוגניציה אנושית.
אִלְהוּת סוד העצמיות: האם רובוטים יכולים ללמד אותנו מי אנחנו?
במסע להבנת הטבע המורכב של הזהות האנושית, חוקרים פונים יותר ויותר לרובוטיקה לא רק ככלים לאוטומציה אלא כשותפים יקרים במחקר המודעות העצמית ובתהליכים קוגניטיביים. הגישה האחרונה שהוצעה על ידי החוקרים אגניישקה ויקובסקה, טוני פרסקוט וקאי ווגלי, פותחת דלת לתובנות עמוקות על איך אנו רואים את עצמנו דרך עדשת ישויות מלאכותיות.
אחד השאלות המהותיות הקשורות למחקר זה היא: האם רובוטים יכולים באמת לשחזר את חוויית המודעות העצמית האנושית? בזמן שהרובוטים יכולים להיתכנת להתנהגויות הקשורות להכרה עצמית, מהות המודעות העצמית קשורה קשר עמוק להקשרים חווייתיים ורגשיים שמהם רובוטים, החסרים תודעה אמיתית, אינם יכולים לחקות באופן מלא.
שאלה קריטית נוספת היא: כיצד נמדוד את השפעות האינטראקציות עם רובוטים על תפיסת העצמי האנושית? המסגרות הקיימות מתבססות במידה רבה על הערכות איכותניות ולימודי התנהגות, אך ניתוח כמותי מקיף עדיין אינו בר השגה. חקירות עתידיות עשויות לשלב הדמיית מוח ומדידות פיזיולוגיות כדי לתעד תגובות בזמן אמת במהלך האינטראקציות בין בני אדם לרובוטים.
אתגרים ומחלוקות רבות קיימות כאשר מדובר ברובוטים כמראות של זהות אנושית. מבקרים מצביעים על דאגות מוסריות הנוגעות לתגובות הרגשיות שאנשים עשויים לפתח כלפי רובוטים שנועדו לשקף היבטים של העצמי, דבר שעשוי לטשטש את הגבולות בין אינטראקציות חברתיות אמיתיות לתגובות מתוכנתות. בנוסף, הסיכון לאי הבנות בניתוח התנהגות רובוטית עשוי להפריע למטרות המיועדות של חקר המודעות העצמית.
כאשר אנו שוקלים את היתרונות והחסרונות של השימוש ברובוטים להבנת תפיסת העצמי, כמה נקודות עולות:
יתרונות:
1. סביבה מבוקרת: רובוטים יכולים ליצור אינטראקציות עקביות שקל יותר לחקור מאשר האינטראקציות האנושיות המגוונות שנמצאות בדרך כלל במחקרים פסיכולוגיים.
2. התנהגות מותאמת: היכולת לתכנת תגובות ספציפיות מאפשרת לחוקרים להתמקד בהיבטים מסוימים של מודעות עצמית ורפלקטיביות.
3. תובנות לקוגניציה: ניצול הרובוטיקה יכול לקדם את הידע שלנו על תהליכים קוגניטיביים והשפעתם על בריאות נפשית, תוך מתן כלים ולקחים תרפויטיים חדשים.
חסרונות:
1. חוסר הבנה אמיתית: רובוטים אינם יכולים לחוות רגשות או תודעה, דבר שמגביל את יכולתם להעניק תובנות אמיתיות לגבי הזהות האנושית.
2. תלות בתכנות: איכות התגובות ועומק האינטראקציות מוגבלים לאלגוריתמים המניעים את הרובוטים, דבר שעלול לגרום לסטagnציה בחקר רגשות אנושיים מורכבים.
3. השלכות מוסריות: רובוטים שנועדו לשקף תכונות אנושיות עשויים במקרים מסוימים בצורה לא מכוונת לשבש את הקשר הרגשי, ולעורר דאגות בנוגע לבריאות נפשית ושימוש מוסרי בהגדרות תרפויטיות.
כאשר אנו מתקדמים לעמקי הצומת הזה של רובוטיקה ושאלת הפסיכולוגיה, שאלה מהותית אחת נשארת: איך אנו יכולים להבטיח שהחקירה שלנו לא תאפיל על הקשרים האנושיים האמיתיים המעצבים את תחושת העצמיות שלנו? שמירה על כך היא קריטית בזמן שאנו פותחים את סודות הנפש שלנו בעזרת שותפים רובוטיים מתקדמים יותר ויותר.
למי שמעוניין להעמיק את הידע על הצומת של רובוטיקה ומחקר פסיכולוגי, כדאי לבדוק את המשאבים היקרים האלה: Science Robotics, Taylor & Francis Online, ו-American Psychological Association.
